<h1>חוקות הדיינים סימן קכ"ב</h1>
<h2>דף מח.</h2>
המלוה את חבירו ע"י ערב אעפ"י שהערב נשתעבד למלוה לא יתבע הערב תחילה אלא תובע את הלוה תחילה ואם לא נתן לו כלום חוזר אצל הערב ונפרע ממנו בד"א כשאין נכסים ללוה [אבל אם יש נכסים ללוה] לא יפרע מן הערב כלל אלא מן הלוה, ואם היה הלוה אלם ואין ב"ד יכולין להוציא ממנו או שלא בא לדין עמו ה"ז נפרע מן הערב תחילה וכן אם הלוה לא היה עמו במדינה אין אומרים למלוה שילך אחריו ויחפש אחר נכסיו ויוציא מאתיים על מנה אלא ודאי או ישתדל הערב שיבא הלוה ויפרענו למלוה או ב"ד כופין אותו שיפרענו הוא בעצמו ואח"ך יעשה הערב דין עם הלוה אם יכול להוציא מידו יוציא או (ישמרו) [ישמתו] אותו ב"ד עד שיפרענו מה שפרע למלוה בעבורו. וכן אפילו שיש לו נכסים ידועים ללוה לא יפרע מן הערב תחילה אלא יש לו לגבות מנכסיו כיון שהם בעין כך מפו' בב"ב בפ' גט פשוט ואם יש לו נכסים משועבדים כגון שמכרן לאחרים כתב מורי תמ"ך דנפרעין תחילה מן הלקוחות של הלוה קודם שיפרע מן הערב והטעם הוא משום דשעבוד נכסים שיש למלוה על הלוה הוא מן התורה שנאמר [דברים כ"ד] והאיש אשר אתה נושה בו וקודמין הם לפרעון לנכסי הערב שהערב לא שעבד עצמו אלא מטעם שהוא מאמין בו המלוה גמר ומשעבד לו כל נכסיו, וכיון שכן לא שעבד עצמו אלא כ"ז שאין לו נכסים ידועים ללוה והרי יש לו אלא שמכרן לאחרים לאחר שהיה זה ערב על אותו מלוה ולא על דעת כן שעבד עצמו ולפיכך גובה מן הלקוחות תחילה וכ"ש כשנעשה לו ערב סתם וכל זמן שא"ל הלוהו ואני ערב או שא"ל הלוהו ואני קבלן שהוא כאילו א"ל ע"מ שתפרע ממי שתרצה תחלה שהוא קבלן גמור אעפ"י כן לא יתבע הקבלן תחילה כל זמן שאפשר לגבות חובו מן הלוה כ"כ מורי תמ"ך בפ' גט פשוט. ואם התנה המלוה עם הערב וא"ל ע"מ שאפרע ממי שארצה תחילה וא"ל הערב הלוהו ואני ערב או שא"ל ע"מ שתפרע ממי שתרצה תחילה או שא"ל תן לו ואני נותן שזה ודאי הוא קבלן גמור ה"ז יתבע את הערב הזה או הקבלן תחילה ויפרע תחילה מהם אעפ"י שיש נכסים ללוה, וכתב רבי' יעקב ז"ל בספר הישר שחיבר דאפילו נשא ונתן אם אין לו נכסים לערב חוזר ה[מ]לוה לזה (המלוה) [הלוה] כיון שהלוה הוא חייב לערב אבל אם א"ל הלוהו ואני ערב הלוהו ואני פורע הלוהו ואני חייב כלם הם לשון ערבות ואינו תובעו תחילה אלא יפרע ממקום שיש נכסים ללוה כך מפו' בב"ב בפ' גט פשוט וכ"כ רי"ף ור"מ ז"ל, אבל בעל המאור ז"ל ומקצת מן הגאונים ז"ל פסקו דכל אלו הלשונות הם לשון קבלנות ויש לו לפרוע תחילה אבל הרמב"ן ז"ל ומורי תמ"ך הסכימו למ"ש רי"ף ור"מ ז"ל וה"ה שאם א"ל הערב תן לו ואני קבלן שהוא לשון ערבות כן דעת מורי תמ"ך וכתבו בעלי תוספו' ז"ל שאם נכתב בשטר ונעשיתי קבלן גמור דנין אותו כקבלן משום דכיון דהודה שנעשה קבלן גמור מן הסתם קבלן כדינו הוא וכך א"ל תן לו ואני נותן ובין שיש לו נכסים ללוה בשעה שנכנס זה הערב ובין אין לו נכסים הרי הוא חייב חוץ מערב דכתובה כמפו' בפ' גט פשוט. וכל אלו שאמרנו כיון שנכנס ערב בשעת מתן מעות אעפ"י שלא קנו מידו בק"ס הרי זה חייב כל א' כפי דינו כמו שכתבנו וכן אם ב"ד עשו אותו ערב ה"ז חייב אעפ"י שלא קנו מידו וכגון שב"ד היו רוצין לגבות מנכסי הלוה ואמר הניחוהו ואני ערב הואיל ויש לו הנאה שהאמינוהו ב"ד באותו הנאה שעבד עצמו למלוה. אבל כל ערב שהוא לאחר מתן מעות אם (לא) קנו מידו אינו משתעבד אפילו מנכסים ב"ח כך מפורש בפ' גט פשוט ויש גרסאות בגמ' שגורסין והלכתא בכולהו בעי קנין כלומר אפילו בערב דב"ד ואפילו בערב דבשעת מתן מעות אבל מ"מ הראשון עיקר ולזה הסכים מורי תמ"ך ואם הערב הזה הקבלן פרע אותו חוב שוב אינו יכול לגבות מנכסי הלוה באותו שטר משום דחז"ל אמרו בכתובות בפ' הכותב [פ"ה ע"א] ובהרבה מקומות בתלמוד דשטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו פעם אחרת ואפילו בו ביום משום שכבר נמחל שעבודו של השטר והרי הוא כחרש הנשבר אלא תובע ממנו בע"פ וכן מפו' בב"ב בפ' חזקת הבתים [ל"ב ע"ב].
